משאבים טבעיים, ככל האפשר, וברי קיימא, כלומר, לא מתכלים. כן, זה שם המשחק עבורי. משאבים כאלה נמצאים לרוב, וככל שנשתמש, דבר לא ייפגם מהם, זה הקסם.משאב נוסף שכזה הוא ההפסקה.
לא, אין מדובר בעצירה טוטלית ומוחלטת של דבר מה, אלא בהפסקה. הפסקה במאמץ של ריכוז, למשל. פגשתי אמירה באחד המחקרים, כי המוח זקוק למנוחה של 8 דקות כל 20 דקות. כלומר, בעשייה המצריכה ריכוז לאורך זמן, חשוב ורצוי לערוך הפסקות ע"י רענון מחשבתי כלשהו, יציאה מהמקום התובעני, הפגתיות כלשהי. אם לא ניצור את ההפסקה, זו תפסיק אותנו בדרכים הנסתרות שלה.
אבל לא רק המוח זקוק להפסקות. כאשר אנחנו בתנוחת גוף סטטית לאורך זמן, נתחיל לחוש שהגוף ממש כואב. כך הדבר במחוזותי. כל הגוף צועק: "אני רוצה לנוע!". אם אינני מקשיבה לו, הצעקה מתגברת. שימו אדם בחוסר תנועה, חוא יחדול, פשוט כך. הגוף מבקש את התנועתיות הפיזית, ואפשר לשער כי יש לכך סימוכין ביולוגי. אם לא נקום מהכיסא ונפעיל את הגוף, הגוף יאמר את דברו בדרכים אחרות.
תוך כדי מחשבה על ערכה של ההפסקה הבנתי, כי ברשומה הקודמת כתבתי דווקא על שמירת הרצף. כאן אני כותבת על הפסקה ברצף. נראה, שיש ערך להחזיק בסתירה, והבריאות איננה לעולם דבר אחד.
איפה התשוקה שלכם להפסקה?
No comments:
Post a Comment