Saturday, September 18, 2010

מסקנות על גוף בזמן המסיק

כן, עת המסיק. עץ זית בחצר אומר, עת המסיק הגיעה, מוקדם מהרגיל. ובכל זאת העת הזו הגיעה וזה אומר שיש סדר, כמו הופעת החצב בסתיו. יש מחזוריות בכל זאת.

אני עולה על הסולם, גוזמת, קוטפת. ענפים, עלים יבשים ושבבי עץ ניחתים עלי. בכל פעם שזה קורה ומשהו נכנס לעין, מתהפכת הבטן, שלא יקרה משהו לעיניים. אני אומרת "הפעם ארכיב משקפיים, להגן עליהן" ובפעם הבאה אני עלולה לחזור על הדפוס; עולה על הסולם, גוזמת, קוטפת, וגופים זרים קטנים מן העץ נוחתים עלי מאיימים על עיני.
כאן חשובה הפעולה. לא די שאומר לעצמי "אעשה". אין למחשבה הזו ערך ללא המעשה. נכון ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", אך מה עם "להוציא מהכוח אל הפועל", וללא המעשה מה יהיה על המחשבה לבדה?

כמה בלתי נסבל כשמשהו נכנס לעין? כמה גדול העינוי כאשר הנעל אינה מתאימה לרגל, או, לחילופין, כאשר יש אבן קטנה מתחת לכף הרגל... ההפרעה הזו- יש לה פוטנציאל להסתיים.
נדרשת פעולה!

פעולה של הגנה, שתיכנס לסדר היום, תאפשר לכלי שנקרא "גוף" לבצע את עבודת הרוח.
מהי הפעולה הקטנה שלכם, שרוצה כבר לצאת לאור?

No comments:

Post a Comment